החלטה בתיק ב"ל 26859-11-09

1.         ביום 14/4/06, לקה התובע באוטם שריר הלב.

התובע מייחס אוטם זה בו לקה לעבודה מאומצת שביצע במהלך חודש 4/06, ובעיקר לוויכוח קשה שהיה בינו ובין מנהל העבודה, מר גואל אלוס בתאריך 11/4/06, בשעות הצהריים.

התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר באוטם שריר הלב בו לקה כתוצאה של "פגיעה בעבודה", כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

הנתבע דחה בתאריך 1/11/09, את תביעת התובע בנימוק כי התביעה למל"ל הוגשה רק ביום 8/7/08, דהיינו בשיהוי רב, כך שממילא אין זכאות לדמי פגיעה לאור הוראות  ס' 296 לחוק.

כמו כן צוין במכתב הדחייה כי:

" על פי המסמכים שבידינו לא הוכח קיום ארוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב עבודתך ואשר הביא לאוטם שהתפתח."

במכתב הדחייה אף צויין, כי מאמץ ממושך או מתח מתמשך, אינם בבחינת אירוע תאונתי, וכי האוטם בו לקה התובע התפתח כתוצאה ממחלה טבעית, והשפעת העבודה, גם אם הייתה כזו, הייתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

2.         בכתב ההגנה חזר הנתבע על האמור במכתב הדחייה וטען, כי בתאריך 11/4/06 לא אירע לתובע אירוע חריג .

3.         בעב"ל 469/08 אפרים דיצר נ. המוסד לביטוח לאומי, נפסק:

"צודק המערער בטענתו כי יש לבחון את חריגות הארוע ואת הלחץ הנפשי בו היה שרוי, על בסיס סובייקטיבי. עם זאת כבר נפסק כי על אף שקביעת חריגות הדחק הנפשי שבו נמצא המבוטח צריכה להיבחן סובייקטיבית, הבחינה הסובייקטיבית כשלעצמה מצריכה ראיות אובייקטיביות, ואין די בעצם אמירה של המבוטח כדי להוכיח קיומו של דחק נפשי בלתי רגיל [עב"ל 458/99 פלבסקי מאיר נ. ביטוח לאומי, עבודה ארצי, כך לג' (58), 31; עב"ל 1302/00 מיכאל אסולין נ. המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם), 3.11.05);

4.         להלן עובדות המקרה כעולה מהעדויות ומהמסמכים שהובאו בפנינו :

א.         התובע יליד 1958, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה כמכונאי במוסך "אגד" בת גלים. במסגרת עבודתו זו, מתקן התובע תקלות באוטובוסים, לרבות טיפולים שיגרתים.

ב.         התקופה הסמוכה לחג הפסח הינה תקופה לחוצה במסגרת העבודה במוסך, שכן יש עומס נסיעות של הציבור ועל כן קיימת דרישה לכך שכל האוטובסים יהיו שמישים וראויים לנסיעה.

            בהיבט זה של לחץ בעבודה, לא שוכנענו כי תאריך 11/4/06 היה לחוץ יותר מהימים שלפניו, אלא שכל אותו שבוע - 10 ימים שלפני חג הפסח, היו תקופת עבודה לחוצה במוסך.

ג.          בשל הלחץ, נדרש התובע, כמו גם עובדים נוספים, לעבוד ביתר זריזות ולטפל באוטובוסים בזה אחר זה בלא הפסקה, דרישה שגרמה לתובע להתרעם ולהתמרד כנגדה והביאה לויכוח מלווה בצעקות בינו ובין מנהל העבודה, מר אליס גואל.

            יש לציין כי עד 11/4/06, יחסי העבודה בין התובע לבין מר אליס גואל היו טובים, ואף מעבר לכך, שכן מר גואל הוא זה שקיבל את התובע לעבודה, לימד אותו את המקצוע וככלל התייחס אליו כאב לבן.

            במהלך אותו ויכוח שהיה מלווה בצעקות, דרש התובע ממר גואל כי "ירד לו מהוריד". מר גואל לא קילל את התובע, אולם התובע, לטענתו, השמיע קללות כלפי מר גואל.

            בהתאם לעדותו של מר גואל, הוא לא שמע קללות בוטות שהפטיר כלפיו התובע, אולם הוא נפגע קשה מהתובע, אשר בעבר מעולם לא צעק עליו, הגם שהיו להם ויכוחים במסגרת העבודה מעת לעת.

            מר גואל אף העיד כי אחרי הויכוח והצעקות מ 11/4/06, הוא והתובע לא דיברו ביניהם במשך כשנה וחצי.